פסק-דין בתיק ת"ק 009097/03

רכבו של התובע, מר טוביה פכטהולד, היה מעורב בתאונת דרכים ביום 6.8.03. התובע תבע את הנתבעת, חברת הביטוח שביטחה את רכבו, וזו שילמה לו סכום מסוים, שלא היה שנוי במחלוקת. התביעה שבפני מתייחסת לסכום נוסף, השנוי במחלוקת.

טענות התובע :

טוען התובע, כי עקב התאונה נהרס כלי רכבו כליל. לתובע טענות בגין העובדה שהנתבעת הפנתה אותו לקבל חוות דעת מ"שמאי הבית" שלה וכן טענות לגוף הבדיקה של אותו שמאי ומסקנותיו. לאחר דין ודברים נוסף, סיכם התובע עם הנתבעת כי רכבו יבדק על ידי שמאי אחר, מר עמי מיימון. לטענת התובע, סירבה הנתבעת להכיר בחוות דעתו של השמאי מיימון ודרשה בדיקה של שמאי אחר מטעמה - מר בני הרפז. לתובע טענות קשות גם נגד שמאי זה, כמפורט בכתב תביעתו. במהלך הדין והדברים שהיו לתובע עם הנתבעת, עלו מספר הצעות פיצוי. בסופו של דבר, סכום הנזק שלא היה שנוי במחלוקת עמד על 29,284 ש"ח, כאשר סכום זה הורכב מהסכומים הבאים: 24,083 ש"ח בגין ערך הנזק לרכב, בניכוי: 1,408 ש"ח בגין השתתפות עצמית של התובע בנזק; 7,775 ש"ח בגין ירידת ערך ובניכוי 1,166 ש"ח בגין השתתפות עצמית של התובע בירידת הערך (ר' מכתב הנתבעת מיום 1.9.03, שצורף לכתב התביעה).

לטענת התובע, לאור חוות הדעת של השמאי מיימון, עליו סמך ידיו, סך כל הנזק הינו בסך 38,400 ש"ח, וערך הרכב 73,000 ש"ח. לפיכך, הרי שאומדן הנזק מהווה 52.60% מערך הרכב ולאור זאת - לא חפץ בתיקון הרכב, אלא העדיף למכרו במצבו. הצעת המחיר הגבוהה ביותר שנתקבלה בגין הרכב במצבו היתה בסך 39,000 ש"ח. מאחר שברכב היתה מותקנת ערכת "קומפורטליין", העלה דבר זה את ערך הרכב ל-77,745 ש"ח ולפי חישוב זה, האובדן שנגרם לתובע בפועל, לטענתו, היה בסך של 38,745 ש"ח. ר' לענין כל אלה את דוח השמאי מיימון, מיום 14.8.03, שצורף לכתב התביעה.

התביעה שבפני הוגשה על סך של  15,877 ש"ח, כאשר סכום זה הורכב מהפריטים הבאים:

9,461 ש"ח - ההפרש בין הפיצוי שהציעה הנתבעת לנזק שקבע השמאי מטעם התובע;

1,416 ש"ח - שכר טרחתו של השמאי מטעם התובע;

1,000 ש"ח בגין רדיו דיסק שהיה ברכב התובע ולא הובא בתחשיב;

4,000 ש"ח - הוצאות (הפסד ימי עבודה, עגמת נפש וכד').

טענות הנתבעת :

הנתבעת טוענת שלב המחלוקת דנן טמון בחוסר רצונו של התובע לתקן את רכבו והעובדה שהתובע היה נחוש בדעתו למכרו במצבו. לטענתה, התובע אמר דברים אלה במפורש בשיחות שנערכו עימו, ולכן סירב לקבל את חוות הדעת של שני השמאים מטעם הנתבעת שבדקו את רכבו, אשר הגיעו למסקנה כי הרכב בר תיקון וסך הנזק אינו מגיע ל-50%, כטענת התובע.

נדבך עיקרי במחלוקת בין השמאים היה גג הרכב, אשר לטענת התובע (בהתבסס על חוות הדעת של השמאי מטעמו) לא היה בר תיקון והיתה חובה להחליפו ולטענת הנתבעת (בהתבסס על חוות הדעת של השמאים מטעמה) היה בר תיקון. הבדל זה בין חוות הדעת גרר אחריו הפרש כספי, שהיה גורם עיקרי לפער באחוזי הנזק ובהערכה אם הרכב צריך להחשב "אבדן מוחלט" - אם לאו. טוענת הנתבעת, כי בהתאם לתנאי הפוליסה, לא זכאי התובע לפיצוי בגין אבדן מוחלט לרכב, כאשר ערך הנזק לא מגיע ל-50%, ובמקרה זה - אין ערך הנזק מגיע ל-50%. עוד מציינת הנתבעת, כי לפי הפוליסה, " החברה תוכל, על פי שיקול דעתה, לבחור בין דרכי הפיצוי הבאות: תשלום ערך הנזק או האובדן במזומן, תיקון הרכב, החלפתו ברכב מסוג ואיכות דומים או החלפת חלק ממנו" (פרק 2 - ביטוח רכב מקיף, סעיף 4 לפוליסה). במקרה זה, סברה החברה כי יש לתקן את הרכב.

הנתבעת מכחישה את זכותו של התובע לפיצוי בגין שכר טרחת השמאי, שלקח על דעת עצמו, למרות שהנתבעת בדקה את רכבו באמצעות 2 שמאים.

עוד מתנגדת הנתבעת לדרישת התובע לפצותו בגין רדיו טייפ, שזכרו לא בא בחוות הדעת.

דיון והכרעה :

לאור טיב המחלוקת בין הצדדים, מינה בית המשפט את השמאי מר יעקב בקרמן כמומחה מטעם בית המשפט, שיחווה דעתו במחלוקת בין הצדדים (לפני כן הציע איגוד השמאים מומחה אחר ולאור התנגדות הנתבעת, מונה מר בקרמן). בשלב ראשון, ביקש מר בקרמן לבדוק את הרכב נושא התביעה, ונאמר לו שהרכב נמכר לצד שלישי ואין אפשרות לבדקו. לפיכך נאלץ מר בקרמן לתת חוות דעתו בלי לבדוק את הרכב.

לאחר מכן, עלה בידי הנתבעת להתחקות אחר הרכב. התובע הודיע כי הרכב נמכר כגרוטאה לאדם בשם גביזון, שמכר אותו לאדם אחר. התובע מכר את הרכב לגביזון תמורת 39,000 ש"ח ( ת/2 אשר הוצג לבית המשפט בדיון מיום 14.10.04). בדיון ביום 14.10.04 הסתבר, שגביזון, שהינו, כנראה, סוחר רכב, מכר את הרכב, לאחר תיקונו, לגב' ספיר, אשר העידה בפני בית המשפט, וזאת בסכום של 69,000 ש"ח (כאשר - לדבריה - מחיר המחירון היה 73,000 ש"ח).

מכל מקום - לאחר איתור הרכב, בדק מר בקרמן את הרכב ונתן חוות דעת חדשה, המחליפה את חוות דעתו הקודמת על כל מרכיביה (דברי מר בקרמן בפני בית המשפט ביום 14.10.04 (עמוד 4), ודבריו בסיכום חוות דעתו הכתובה מיום 8.7.04). לפי אותה חוות דעת, כאשר אותר הרכב ביקש מר בקרמן לבדוק האם - כטענת התובע - הרכב היה אבדן מוחלט, שאינו כשיר לתנועה בכביש, מבחינה בטיחותית. לשם כך בוצעה "בדיקת שלדה לאחר תאונה" במכון מ.מ.מ. ביום 28.6.04 והרכב נבדק לפי תקנה 309 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ובתום הבדיקה ניתנה לו תעודת תקינות. לדברי מר בקרמן, נבדקו שבע מערכות הבדיקה שצריכות להבדק כדי לתת תעודת תקינות, ונמצאו ברכב שינויים זעירים, של מילימטרים, שאינם פוגעים בבטיחות. בנוגע לגג, קבע מר בקרמן כי " העיוותים בגג ניתנים לתיקון אין הצדקה לבצע החלפת כליפת הגג". לאור כל ממצאיו, סיכם מר בקרמן כי ירידת הערך הינה 15% ומתבטאת בסכום של 10,950 ש"ח. יצויין, כי לאור שאלת בית המשפט בדיון, תיקן מר בקרמן את הסכום (שכן 15% נלקחו מערך רכב של 73,000 ש"ח, בעוד מר בקרמן הכיר בכך שערך הרכב הינו 76,650 ש"ח) והעמידו על 11,498 ש"ח.

המומחה, מר בקרמן, נחקר חקירה נגדית על ידי התובע. הוא לא הסכים לדברי התובע (הנסמכים על מחירון "לוי יצחק" שהוצג בבית המשפט וסומן ת/1), כי יש להוסיף 3% נוספים לערך הרכב בשל מערכת ה"קומפורטליין", שכן לדבריו מערכת זו מוסיפה לערך הרכב כשהוא חדש, אך לא במכירה  לאחר מספר שנים, ומכל מקום - ענין זה הינו נתון למו"מ בין הצדדים.